מהו הליך שחרור ממעצר?

הליך שחרור ממעצר מוסדר בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996 (חסד”פ-מעצרים). החוק קובע את הכללים והתנאים שבהם ניתן לשחרר אדם שנעצר על ידי המשטרה, בין אם לפני הגשת כתב אישום ובין אם לאחריו.

לפי סעיף 6 לחוק, מעצרו של אדם מסתיים באחת מהדרכים הבאות: בתום תקופת המעצר שנקבעה, בהחלטת שופט או גורם מוסמך אחר, או בהתמלא התנאים שנקבעו לשחרורו.

שחרור על ידי קצין משטרה

במקרים מסוימים, ניתן להשתחרר עוד לפני ההגעה לבית המשפט. קצין משטרה מוסמך להורות על שחרור עצור, ללא ערובה או בתנאי ערובה, אם הוא סבור שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך פחות פוגענית. שוטר שעצר אדם רשאי לשחררו עוד בשטח אם התברר שאין צורך בהמשך המעצר.

חשוב לדעת: גם אם הוחלט על מעצר, קיימת חובה לבדוק באופן שוטף אם עדיין קיימת עילה להחזקת העצור במעצר.

תנאים ושיקולים לשחרור בערובה

שחרור בערובה הוא החלופה הנפוצה ביותר למעצר. מטרת הערובה היא להבטיח את התייצבות החשוד להליכי החקירה והמשפט ולמנוע שיבוש הליכים.

בית המשפט או קצין המשטרה שוקלים מספר גורמים לפני קביעת תנאי השחרור, ביניהם:

• מהות העבירה וחומרתה.
• עברו הפלילי של החשוד.
• קיומו של מקום מגורים קבוע.
• החשש שהחשוד לא יתייצב להליכים.
• מצבו הכלכלי של החשוד (להתאמת גובה הערובה).

סוגי תנאים אפשריים לשחרור:

החוק מאפשר קביעת מגוון רחב של תנאים מגבילים, כגון:

• תנאים בסיסיים: חובת התייצבות לחקירה או למשפט ואיסור על שיבוש הליכי משפט.
• הפקדת ערובה כספית: במזומן או בערבות בנקאית.
• ערבות צד ג’: התחייבות של אדם אחר לדאוג לקיום תנאי השחרור.
• תנאים מגבילים נוספים: איסור יציאה מהארץ, הפקדת דרכון, איסור כניסה לאזור מסוים, איסור ליצור קשר עם אנשים מסוימים, מעצר בית (רגיל או באיזוק אלקטרוני).
• תנאי טיפול: במקרים מסוימים, ניתן להתנות את השחרור בפיקוח קצין מבחן, קבלת טיפול בסמים או השתתפות בבדיקה פסיכיאטרית.

מועדים לשחרור אוטומטי ממעצר

החוק קובע מגבלות זמן ברורות למעצר, ואם המדינה לא עומדת בהן, העצור ישוחרר באופן אוטומטי. מטרת סעיפים אלו היא למנוע “מעצרי סרק” ולהבטיח שההליך הפלילי יתנהל ביעילות.

שחרור חשוד שטרם הוגש כתב אישום

לפי סעיף 59 לחוק, חשוד שנעצר ולא הוגש נגדו כתב אישום תוך 75 ימים, ישוחרר מן המעצר.

שחרור נאשם שמשפטו לא החל

סעיף 60 קובע כי נאשם שמשפטו לא החל תוך 30 ימים ממועד הגשת כתב האישום (אם הוא במעצר רגיל) או 60 יום (אם הוא בפיקוח אלקטרוני), ישוחרר.

שחרור נאשם ללא הכרעת דין

סעיף 61 קובע תקופת מעצר מירבית עד למתן הכרעת דין: 9 חודשים במעצר רגיל או 18 חודשים בפיקוח אלקטרוני. לאחר תקופות אלו, הנאשם ישוחרר.

שחרור מיידי

על פי סעיף 63, במקרים של זיכוי, ביטול אישום או הפסקת הליכי המשפט, הנאשם ישוחרר לאלתר.

הוראות מיוחדות לגבי שחרור קטינים

החוק מכיר ברגישות המיוחדת של מעצר קטינים וקובע עבורם הוראות מיוחדות. המטרה היא למזער את הפגיעה בקטין ולהבטיח הליך הוגן ומותאם לגילו.

• מועדי שחרור מזורזים: תקופות המעצר המרביות לקטינים קצרות יותר מאלו של בגירים, והדיונים בעניינם נערכים במהירות רבה יותר.
• מעצר כמוצא אחרון: החוק מדגיש כי מעצר קטין יתבצע רק כמוצא אחרון, ולאחר שנבחנו כל חלופות המעצר האפשריות.
• הודעה להורים: עם מעצרו של קטין, חלה חובה על המשטרה להודיע על כך להוריו או לאפוטרופוס שלו.
• תיאום שחרור: כל שחרור של קטין ממעצר או מתחנת משטרה מצריך תיאום הגעתו הבטוחה למקום מגוריו או למענה חלופי מתאים.

שאלות נפוצות בנושא שחרור ממעצר