מהו מעצר עד תום ההליכים?

מעצר עד תום ההליכים הוא הליך משפטי המתבצע לאחר הגשת כתב אישום נגד נאשם. במסגרתו, בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של הנאשם עד לסיום משפטו ומתן גזר הדין. בשונה מ”מעצר ימים” שנועד לצרכי חקירה והוא מוגבל בזמן, מעצר עד תום ההליכים יכול להימשך לאורך כל ניהול התיק הפלילי.

המסגרת החוקית

ההליך מעוגן בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996. החוק קובע כי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום הוא זה שרשאי לצוות על המעצר, לרבות מעצר בפיקוח אלקטרוני, אשר נחשב חלופת מעצר שפגיעתה בחירות פחותה.

מדובר בכלי משמעותי בידי התביעה, ובית המשפט נדרש לבחון בקפידה את התקיימות התנאים בטרם יורה על שלילת חירותו של אדם העומד בחזקת החפות.

מהן העילות למעצר עד תום ההליכים?

החוק מבחין בין שתי קטגוריות מרכזיות של עילות מעצר:

• עילות הקשורות לשיבוש הליכי משפט: חשש סביר ששחרור הנאשם יוביל לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים, העלמת רכוש, או התחמקות מהדין וריצוי עונש מאסר.
• עילת המסוכנות: חשש סביר שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה.

חזקת המסוכנות בעבירות חמורות

בעבירות מסוימות, החוק קובע “חזקת מסוכנות”. כלומר, קמה הנחה שהנאשם מסוכן, והנטל עליו לסתור הנחה זו. עבירות אלו כוללות:

• עבירות שדינן מיתה או מאסר עולם.
• עבירות ביטחון המדינה.
• עבירות סמים חמורות (למעט שימוש עצמי).
• עבירות שנעשו באלימות חמורה או אכזריות, או תוך שימוש בנשק חם או קר.
• עבירות אלימות במשפחה.

תנאים מקדימים למתן צו מעצר

כדי שבית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים, על התביעה להוכיח את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:

• קיומן של ראיות לכאורה: על התביעה להראות לבית המשפט כי קיים חומר חקירה בעל פוטנציאל להוביל להרשעה בסבירות סבירה. בשלב זה, בית המשפט אינו קובע אשמה, אלא בוחן את עוצמת הראיות הגולמיות.
• קיומה של עילת מעצר: יש להוכיח קיומה של אחת העילות שפורטו לעיל (מסוכנות, חשש לשיבוש וכד’).
• היעדר חלופת מעצר: בית המשפט חייב להשתכנע שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי פחות פוגעני, כמו שחרור בתנאים מגבילים או מעצר באיזוק אלקטרוני.

הזכות לייצוג על ידי סנגור

תנאי מהותי למתן הצו הוא שלנאשם יש סנגור, או שהוא הודיע במפורש על רצונו שלא להיות מיוצג. אם אין לנאשם סנגור, בית המשפט מחויב למנות לו סנגור מהסנגוריה הציבורית. עד למינוי, רשאי בית המשפט להורות על מעצר לתקופות קצרות שלא יעלו על 30 ימים בסך הכל.

משך המעצר ומגבלות הזמן

צו מעצר עד תום ההליכים עומד בתוקפו עד למתן פסק הדין. עם זאת, החוק קובע מגבלות זמן ברורות כדי למנוע מצב של מעצר אינסופי:

• שחרור באין משפט: אם משפטו של הנאשם לא החל תוך 30 יום מהגשת כתב האישום (או 60 יום אם הוא בפיקוח אלקטרוני), הוא ישוחרר.
• שחרור באין הכרעת דין: נאשם עצור ישוחרר אם לא ניתנה הכרעת דין בעניינו תוך 9 חודשים מיום הגשת כתב האישום (או 18 חודשים בפיקוח אלקטרוני).
• לאחר הרשעה: אם הנאשם הורשע אך טרם נגזר דינו, ניתן להחזיקו במעצר עד 90 ימים (או 180 בפיקוח אלקטרוני).

למרות מגבלות אלו, לשופט של בית המשפט העליון יש סמכות להאריך את המעצר מעבר לתקופות אלו, לתקופות נוספות של עד 90 ימים בכל פעם (ובמקרים מיוחדים עד 150 ימים), ללא הגבלה על מספר ההארכות.

הוראות מיוחדות לקטינים

החוק קובע תקופות מעצר קצרות יותר עבור קטינים, מתוך הבנה של הפגיעה הקשה הנגרמת להם. כל שחרור של קטין מחייב הודעה להוריו ותיאום הגעתו הבטוחה למקום מגוריו. הליכי המעצר לקטינים עד גיל 14 מהירים יותר.

שאלות נפוצות על מעצר עד תום ההליכים