מהו מעצר עד תום ההליכים?

מעצר עד תום ההליכים הוא הליך משפטי במסגרתו נעצר נאשם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, והוא נותר במעצר עד למתן פסק דין בעניינו. זהו האמצעי החמור ביותר להגבלת חירותו של אדם במהלך משפט פלילי, ולכן הוא כפוף לתנאים מחמירים הקבועים בחוק.

לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996:

“הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני”.

החלטה על מעצר עד תום ההליכים מתקבלת על ידי בית המשפט בלבד, לאחר דיון בו נשמעות טענות התביעה וההגנה.

עילות המעצר עד תום ההליכים

החוק מבחין בין שתי קטגוריות של עילות מעצר, כפי שמפורט בסעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים:

עילות דיסקרציוניות (נתונות לשיקול דעת)

במקרים אלו, על התביעה לשכנע את בית המשפט כי קיים יסוד סביר לחשש שאם הנאשם ישוחרר, הדבר יוביל לאחד מאלה:

• שיבוש הליכי משפט: למשל, השפעה על עדים, העלמת ראיות וכדומה.
• התחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר: חשש שהנאשם יימלט מהארץ או יסתתר.
• סיכון ביטחון: חשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם מסוים, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה.

עילות סטטוטוריות (חזקת מסוכנות)

בעבירות מסוימות, החוק קובע חזקה שהנאשם מסוכן, והנטל להוכיח אחרת עובר אליו. עבירות אלו כוללות, בין היתר:

• עבירות שדינן מיתה או מאסר עולם.
• עבירות ביטחון חמורות (בגידה, ריגול).
• עבירות סמים חמורות (למעט שימוש עצמי).
• עבירות שנעשו באלימות חמורה או באכזריות.
• עבירות תוך שימוש בנשק קר או חם.
• עבירות אלימות במשפחה.

תנאים למתן צו מעצר וזכות לייצוג

גם אם קיימת עילת מעצר, החוק קובע תנאי סף נוספים שבלעדיהם בית המשפט לא יורה על מעצר:

• ראיות לכאורה להוכחת האשמה: על התביעה להציג בפני בית המשפט חומר ראיות בסיסי המצביע על סיכוי סביר להרשעה.
• היעדר חלופת מעצר: בית המשפט חייב לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר (מניעת שיבוש, סיכון וכו’) באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה, כגון שחרור בערובה, מעצר בית או פיקוח אלקטרוני.
• זכות לייצוג על ידי סנגור: ככלל, לא יוחלט על מעצר עד תום ההליכים אלא אם הנאשם מיוצג על ידי עורך דין, או שהודיע במפורש שאינו רוצה בכך. אם אין לנאשם סנגור, בית המשפט ימנה לו סנגור מהסנגוריה הציבורית.

לפי סעיף 21(ג), עד למינוי סנגור, רשאי בית המשפט להורות על מעצר לתקופות קצרות של עד 7 ימים בכל פעם, ועד לתקופה כוללת של 30 ימים.

תוקף המעצר ומגבלות הזמן

צו מעצר עד תום ההליכים עומד בתוקפו, ככלל, עד למתן פסק הדין. עם זאת, החוק קובע מגבלות זמן נוקשות כדי למנוע מצב בו נאשם שוהה במעצר ללא הגבלה בזמן שהמשפט מתארך.

הגבלות זמן עיקריות:

• שחרור באין משפט (סעיף 60): אם משפטו של הנאשם לא החל תוך 30 יום מהגשת כתב האישום (או 60 יום במעצר בפיקוח אלקטרוני), הוא ישוחרר.
• שחרור באין הכרעת דין (סעיף 61): אם המשפט לא הסתיים במתן הכרעת דין תוך 9 חודשים (או 18 חודשים בפיקוח אלקטרוני), הנאשם ישוחרר.
• מעצר לאחר הרשעה (סעיף 61(ג)): אם הנאשם הורשע אך טרם ניתן גזר דין, ניתן להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים (או 180 בפיקוח אלקטרוני).

הארכת מעצר על ידי בית המשפט העליון (סעיף 62)

במקרים חריגים, אם לא ניתן לסיים את המשפט במסגרת הזמנים הקבועה, התביעה רשאית לפנות לשופט של בית המשפט העליון בבקשה להאריך את המעצר. שופט בית המשפט העליון רשאי להאריך את המעצר בתקופות נוספות של עד 90 ימים בכל פעם, ובמקרים מיוחדים אף ב-150 ימים.

שאלות נפוצות על מעצר עד תום ההליכים