עקרון היסוד: מעצר כאמצעי אחרון

המשפט הישראלי קובע באופן מפורש כי יש להעדיף תמיד חלופה שפגיעתה בחירותו של החשוד פחותה. עיקרון זה מעוגן במספר סעיפי חוק מרכזיים.

לפי סעיף 13(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים): “שופט לא יצווה על מעצר… אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה”.

בנוסף, פקודות המשטרה קובעות בסעיף 2.ב כי: “אין לעצור חשוד אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות עיכוב או שחרור בערובה”. עקרונות אלו מחייבים את רשויות האכיפה לבחון תמיד חלופות אפקטיביות לפני נקיטה בהליך של מעצר.

סולם חלופות המעצר: מעיכוב ועד שחרור בערובה

החוק מציע “סולם” של חלופות, מהקלה ביותר ועד למגבילה ביותר, כאשר המטרה היא לבחור בחלופה המידתית ביותר שתשיג את התכלית הנדרשת.

עיכוב: החלופה הפחות פוגענית

עיכוב הוא הצעד הראשון והמתון ביותר בסולם החלופות. לפי סעיף 66 לחסד”פ-מעצרים, עיכוב מוגדר כ”הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי… כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית”.

• מגבלת זמן: עיכוב מוגבל ל-3 שעות בלבד. במקרים חריגים ניתן להאריכו ל-6 שעות.
• ללא שימוש בכוח: על העיכוב להתבצע ללא שימוש בכוח, אלא אם כן האדם מסרב.
• עדיפות על מעצר: כאשר ניתן להשיג את מטרת החקירה באמצעות עיכוב, יש להעדיפו על פני מעצר.

שחרור בערובה: החלופה המרכזית

שחרור בערובה הוא החלופה הנפוצה והמרכזית למעצר. מטרתה להבטיח את התייצבות החשוד להליכי חקירה ומשפט ולמנוע שיבוש הליכים. סעיף 41 לחסד”פ-מעצרים מגדיר “ערובה” כערבון כספי או ערבות עצמית, לעיתים בצירוף ערבות של צד שלישי.

סוגי הערובה כוללים:

• ערבות עצמית: התחייבות של החשוד לשלם סכום כסף אם יפר את תנאי השחרור.
• ערבון כספי: הפקדת סכום כסף מזומן בקופת בית המשפט.
• ערבות צד שלישי: התחייבות של אדם אחר (ערב) לשלם את הסכום אם החשוד יפר את התנאים.
• ערובה משולבת: שילוב של מספר סוגי ערובה יחד.

תנאי שחרור בערובה: מה קובע החוק?

לצד קביעת הערובה הכספית, קצין משטרה או בית משפט יכולים להטיל תנאים מגבילים נוספים על החשוד.

תנאים בסיסיים

לפי סעיפים 42 ו-48, כל שחרור בערובה כולל שני תנאי יסוד:

• התחייבות להתייצב לחקירה או למשפט בכל מועד שיידרש.
• התחייבות שלא לשבש הליכי חקירה ומשפט.

תנאים נוספים בסמכות קצין משטרה

קצין ממונה רשאי להוסיף, בהסכמת החשוד, תנאים מגבילים לתקופות קצובות:

• איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון (עד 3 חודשים).
• איסור כניסה לאזור מסוים (עד 15 ימים).
• איסור קשר עם אנשים מסוימים (עד 30 ימים).
• חובת מגורים או הימצאות במקום מסוים (עד 15 ימים).
• מעצר בית חלקי או מלא (עד 5 ימים).

תנאים נוספים בסמכות בית המשפט

לבית המשפט סמכות רחבה יותר להטיל תנאים מגבילים, כגון:

• פיקוח של קצין מבחן (עד 6 חודשים).
• השתתפות בתוכנית טיפול למשתמשים בסמים.
• קבלת טיפול פסיכיאטרי.
• איסור עיסוק הקשור בעבירה.
• במקרים של אלימות במשפחה – מילוי אחר צו הגנה.

מעצר בפיקוח אלקטרוני (איזוק אלקטרוני)

מעצר בפיקוח אלקטרוני, הידוע גם כ”מעצר בית עם איזוק”, מהווה חלופת מעצר משמעותית. במסגרתה, הנאשם שוהה במקום פיקוח מוגדר (לרוב ביתו) במקום בבית מעצר, ונתון לפיקוח רציף באמצעות צמיד אלקטרוני.

הפיקוח מאפשר יציאה מהבית ל”חלונות זמן” מוגדרים למטרות חיוניות כמו טיפול רפואי, פגישה עם סנגור או קצין מבחן, לימודים או עבודה.

התנאים ליישום חלופה זו כוללים:

• הסכמת הנאשם לפיקוח האלקטרוני.
• בדיקה המאשרת כי קיימים תנאים טכניים מתאימים במקום הפיקוח.
• עמידה במכסת המפוקחים הארצית.
• קיומו של ערב מתאים שיפקח על הנאשם.
• במקרים מסוימים, נדרשת חוות דעת ביטחונית המאשרת את התאמת החלופה.

שאלות ותשובות בנושא חלופות מעצר