העברת אסיר לכלא אחר: תנאים, בקשה להעברה וקרבה למשפחה

מי מחליט על העברת אסיר

ההחלטה על העברת אסיר בין מתקני כליאה נתונה לסמכותו של נציב בתי הסוהר או מי מטעמו, בהתאם ל עקרון פררוגטיבה מנהלית. סמכות זו מעוגנת ובאה לידי ביטוי מפורט בפקודות נציבות בתי הסוהר (להלן: פקנ"צ), ובפרט פקנ"צ 04.30.00 "שיבוץ אסירים והעברה ביניהם", המתווה את הכללים והשיקולים להעברות כאלו. ההחלטה מתקבלת לרוב על ידי ועדת העברות מיוחדת, אשר בוחנת את מכלול הנסיבות של האסיר, צרכיו האישיים, מצבו הבריאותי, צרכיו הטיפוליים, ונסיבות משפחתיות, אל מול שיקולים מערכתיים של שב"ס כגון צפיפות, ביטחון, וזמינות מקום במתקן המבוקש. יש להדגיש כי הסמכות היא של שב"ס, ואין לאסיר זכות קנויה לבחור את מקום מאסרו. ועדת העברות מוסמכת לבחון את בקשות האסירים ולהמליץ בפני הגורם המוסמך בשב"ס (בית הסוהר, מפקד המחוז, או נציב בתי הסוהר עצמו, בהתאם לסוג ההעברה והרמה הנדרשת) האם לאשרן. הפרוצדורה כוללת איסוף נתונים, פנייה לגורמי טיפול בתוך הכלא ומחוצה לו, וכן מתן הזדמנות לאסיר להשמיע את עמדתו. ההחלטה צריכה להיות מנומקת וסבירה, ולעמוד במבחן הביקורת השיפוטית של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במקרה של עתירת אסיר.

העברה בין תאים, אגפים ובתי סוהר

העברת אסיר יכולה להתבצע במספר רבדים: בתוך אותו תא, בין תאים באותו אגף, בין אגפים באותו בית סוהר, ובין בתי סוהר שונים. לכל רמה של העברה קיימים שיקולים ואתגרים משלה. העברה בתוך תא או אגף היא עניין פנימי של הנהלת בית הסוהר, המתבצעת לרוב משיקולי סדר, משמעת, או התאמה חברתית. העברה בין אגפים, ובמיוחד בין אגפים בעלי ייעוד שונה (אגף תורני, אגף עבודה, אגף שיקומי, אגף הפרדה), היא כבר בעלת משמעות רבה יותר לחיי האסיר ולפוטנציאל השיקומי שלו. העברה בין בתי סוהר היא המשמעותית ביותר, והיא זו שפקנ"צ 04.30.00 מתייחסת אליה באופן ופרטני. העברות אלו יכולות להיגרם עקב מגוון רחב של סיבות, ביניהן שינוי סיווג בטחוני, צורך בטיפול רפואי או נפשי ספציפי שאינו זמין בבית הסוהר הנוכחי, שיקולי התאמה חברתית (כגון הרחקה מעבריינים מסוימים), צורך במקום עבודה ספציפי, העברת אסיר לצורך השתלבות בתוכנית שיקום מסוימת, או קירבה למשפחה. שב"ס נדרש לאזן בין צרכי האסיר לבין הצרכים המערכתיים, לרבות עומס, פנויות ושיקולים ביטחוניים.

מתי אסיר רשאי להגיש בקשה

אסיר רשאי להגיש בקשה להעברה לבית סוהר אחר בכל עת, ככל שחל שינוי מהותי בנסיבותיו או בצרכיו המצדיק את הבקשה. עם זאת, פקנ"צ 04.30.00 קובעת הוראות ספציפיות לגבי מועדים אפשריים לבקשות סדירות. אסיר רשאי להגיש בקשה להעברה, בין היתר, לאחר תקופה מסוימת של ישיבה בבית סוהר אחד (לרוב, עברה תקופה של שישה חודשים ממועד קליטתו או מהעברתו האחרונה). בקשות אלו נבחנות על ידי ועדת ההעברות הייעודית לכל בית סוהר. מעבר לכך, במקרים חריגים ודחופים, כגון שינוי מצב רפואי חמור, צורך בטיפול נפשי דחוף, או סכנה ביטחונית מיידית לאסיר, ניתן להגיש בקשה להעברה גם מחוץ למועדים הקבועים. במקרים אלה, הבקשה תידון ו תיבחן בעדיפות גבוהה ותועבר לבחינת גורמים בכירים בשב"ס, לעיתים גם בטרם כינוס ועדת העברות מלאה. חשוב לציין כי הגשת בקשה דורשת נימוקים מפורטים וצירוף של מסמכים תומכים, כגון אישורים רפואיים, חוות דעת טיפוליות או תצהירים משפחתיים.

חוות הדעת המצורפות

הליך הגשת בקשה להעברת אסיר מצריך, ככלל, צירוף של מגוון חוות דעת ומסמכים רלוונטיים, אשר נועדו לחזק את עמדתו של האסיר ולהציג את מכלול נסיבותיו בפני ועדת ההעברות. חוות הדעת העיקריות הנדרשות הן לרוב: חוות דעת סוציאלית, הבוחנת את מצבו המשפחתי של האסיר, קשריו עם בני משפחתו, צרכיהם התלויים בו, וההשפעה של מיקום הכליאה הנוכחי על הקשרים הללו. זוהי חוות דעת קריטית במיוחד כאשר הבקשה מוגשת על בסיס שיקולי קרבה משפחתית. בנוסף, נדרשת חוות דעת חינוכית-טיפולית, המתייחסת למסלול השיקום של האסיר, השתלבותו בתוכניות חינוך או טיפול בתוך הכלא, צרכיו הטיפוליים העתידיים, וההיתכנות להמשך תהליכים אלו במתקן הכליאה המבוקש. במקרים בהם הבקשה קשורה למצב רפואי, תצורף חוות דעת רפואית מפורטת של רופא בית הסוהר, ולעיתים אף רופא מומחה חיצוני, המפרטת את מצבו הבריאותי של האסיר ואת הצורך בטיפול ספציפי שאינו זמין במתקן הנוכחי. לעיתים תצורף גם חוות דעת של גורמי מודיעין שב"ס בנוגע לסיווגו הביטחוני של האסיר ומידת הסיכון שהוא מהווה.

קרבה למשפחה כשיקול

קרבה למשפחה מהווה שיקול משמעותי ואף מרכזי בבחינת בקשות להעברת אסירים, בהתאם לעקרון העל של שמירה על קשר עם משפחה, אשר הוכר בפסיקה כחלק מזכויות היסוד של האסיר. בתי המשפט, ובפרט בית המשפט העליון, קבעו לא אחת כי קשר רציף עם המשפחה, ובפרט עם ילדים קטינים, הוא אינטרס מהותי התורם לשיקום האסיר וליכולתו לחזור לחברה בסיום מאסרו. פקנ"צ 04.30.00 מכירה בחשיבות זו ומאפשרת הגשת בקשות על בסיס קרבה גאוגרפית למשפחה. יחד עם זאת, יש להבין כי שיקול זה אינו שיקול יחיד ומכריע. שב"ס נדרש לאזן בין אינטרס האסיר לבין שיקולים מערכתיים שונים, לרבות פנויות מקום בבתי סוהר, שיקולי ביטחון, סיווג האסיר, ועומסים תפעוליים. במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה המעידה על קשר משפחתי הדוק, קשיים בהגעה לביקורים, או צרכים מיוחדים של בני המשפחה (כגון ילדים קטינים או הורים חולים הזקוקים לתמיכה), הנטייה תהיה לאשר את הבקשה, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל לסרב לה.

צרכים רפואיים וטיפוליים

צרכים רפואיים וטיפוליים מהווים עילה מרכזית וחזקה להגשת בקשה להעברת אסיר. כאשר מצבו הרפואי של האסיר דורש טיפול מיוחד או השגחה שאינם זמינים בבית הסוהר הנוכחי, או במקרים בהם יש צורך בנגישות למתקני טיפול רפואי חיצוניים באופן תדיר, קיימת הצדקה של ממש להעברתו לבית סוהר אחר המותאם לצרכיו. הדבר נכון גם לגבי צרכים נפשיים וטיפוליים, כאשר אסיר זקוק למסגרת טיפולית ספציפית (כגון אגף טיפולי לגמילה מסמים, אגף טיפול פסיכיאטרי, או השתלבות בתוכניות שיקום ייעודיות). הבקשה להעברה על בסיס צרכים אלו חייבת להיות מגובה במסמכים רפואיים וחוות דעת מקצועיות מפורטות, המעידות על חומרת המצב, על הטיפול הנדרש, ועל היעדר האלטרנטיבה בבית הסוהר הנוכחי. שב"ס מחויב, על פי חוק ושורה של פסקי דין, לספק לאסירים טיפול רפואי הולם, וסירוב להעברה במקרים כאלה עלול להיחשב כהפרת חובה זו ולפתוח פתח להתערבות שיפוטית באמצעות עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

סיבות לסירוב

ועדת ההעברות, ולבסוף הגורם המוסמך בשב"ס, רשאים לסרב לבקשת העברה מנימוקים שונים. הסיבות השכיחות לסירוב כוללות בעיקר שיקולים מערכתיים של שב"ס. שיקול מרכזי הוא חוסר מקום או צפיפות בבית הסוהר המבוקש. שב"ס כפוף למגבלות תקציב ושטח, ואינו יכול לאשר העברות שיובילו לצפיפות יתר או יפגעו בתפקוד השוטף. כמו כן, שיקולים ביטחוניים הם אבן יסוד בהחלטות שב"ס: סיווג ביטחוני של האסיר, מעורבותו בהליכים פליליים נוספים, חשש מפני מגע עם אסירים מסוימים (בין אם קורבנות או שותפים לעבירה), או המלצות מודיעיניות שליליות עלולים להוביל לסירוב. גם שיקולי סדר ומשמעת בתוך הכלא הנוכחי יכולים להוות עילה לסירוב. אסיר בעל עבר של עבירות משמעת חמורות, או כזה שמהווה גורם שלילי באוכלוסיית האסירים, יתקל בקושי רב יותר לאישור בקשתו. נוסף על כך, נסיבות הספציפיות של המאסר, למשל אסיר המעורב בתיק חקירה מתנהל, או שצפוי לו דיון משפטי בבית משפט הסמוך למיקום הכליאה הנוכחי, עלולים גם הם להוות סיבה לסירוב. כל סירוב צריך להיות מנומק בכתב וניתן לערעור.

בקשה חוזרת ועתירה

במקרה שבקשת העברה נדחית, האסיר אינו חסר אונים. קיימות בפניו מספר דרכים לפעול. ראשית, הוא רשאי להגיש בקשה חוזרת, בדרך כלל לאחר תקופה מסוימת (בהתאם ל פקנ"צ, לרוב שישה חודשים), או אם חל שינוי מהותי בנסיבותיו שטרם נבחנו בהחלטה הקודמת. בבקשה החוזרת חשוב להציג נימוקים חדשים או לחזק את הנימוקים הקיימים עם מסמכים ותמיכה נוספת שלא נכללו בבקשה המקורית. שב"ס נדרש לבחון גם בקשות חוזרות בשיקול דעת. במידה והבקשה נדחתה שוב, או שהאסיר סבור כי ההחלטה אינה סבירה, אינה מנומקת כראוי או אינה עומדת במבחן החוק, הוא רשאי להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עתירה זו מאפשרת לו לערער על החלטת שב"ס ולבקש מבית המשפט לבחון את חוקיות וסבירות ההחלטה. ביהמ"ש יבחן האם שב"ס פעל בגבולות סמכותו, האם שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, והאם החלטתו עומדת במבחן הסבירות המנהלית. ייצוג משפטי הולם בעתירה כזו הוא קריטי.

העברת אסיר מאוים

העברת אסיר מאוים היא סוג ייחודי של העברה, המעוגנת באמות מידה קפדניות בשב"ס ומטרתה להגן על חייו ושלמות גופו של האסיר. אסיר הנמצא בסכנה ברורה ומיידית מצד אסירים אחרים או גורמים עברייניים, בתוך הכלא או מחוצה לו, יכול לבקש העברה למתקן כליאה אחר, או להפרדה באגף ייעודי. על מנת שאסיר יוכר כ"אסיר מאוים", עליו להציג בפני שב"ס ראיות משמעותיות בדבר האיום, כגון מידע מודיעיני ממקורות שונים, עדויות אישיות, או נסיבות אובייקטיביות המעידות על כך. שב"ס מחויב, על פי חוק, להגן על שלומם וביטחונם של האסירים הנתונים למשמורתו. לפיכך, בקשות של אסירים מאוימים נבחנות ברגישות מיוחדת ובדחיפות. העברת אסיר מאוים יכולה לכלול אמצעי ביטחון מוגברים, שילוב באגפים מיוחדים המיועדים לאסירים מסוג זה (למשל, אגפי הפרדה או אגפים מוגנים), ולעיתים אף שינוי מוחלט של פרופיל המאסר שלו. ההחלטה על הכרה באסיר כמאוים ועל אופן הטיפול בו נתונה לוועדה מיוחדת בשב"ס, ולעיתים גם לגורמים חיצוניים כמו המשטרה או גורמי מודיעין אחרים.