חופשות אסירים: תנאי זכאות, קטגוריות והליך הגשת בקשה

חופשה כטובת הנאה ולא זכות אוטומטית

פקודת נציבות שב"ס 04.30.00, המסדירה את נושא חופשות האסירים, קובעת מפורשות כי חופשה אינה זכות קנויה לאסיר, אלא "טובת הנאה" המוקנית לו בכפוף לעמידה בקריטריונים מחמירים ושיקול דעת של שב"ס. עמדה זו מודגשת גם בפסיקת בתי המשפט, אשר הכירו בסמכות שב"ס לאזן בין האינטרס השיקומי של האסיר לבין אינטרס הציבור לשמור על ביטחונו ושלומו. קבלת חופשה תלויה בראש ובראשונה בהערכה קפדנית של רמת הסיכון הנשקפת מהאסיר, כאשר הדגש הוא על מניעת פגיעה בציבור או בחיי אדם, וכן על מניעת בריחה מהכלא.

שיקול הדעת של שב"ס מושפע ממכלול פרמטרים, לרבות עברו הפלילי של האסיר, סוג העבירות שבגינן נכלא, התנהגותו בכלא, השתתפותו בתוכניות טיפול ושיקום, נסיבות אישיות-משפחתיות, והמלצות גורמי טיפול. יש להדגיש כי גם אסיר העונה לכאורה על כל התנאים, אינו זכאי לחופשה באופן אוטומטי, ובכל מקרה ההחלטה נתונה לסמכות מפקד בית הסוהר או גורם מוסמך אחר בשב"ס. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ידון בעתירת אסיר רק אם הוכח כי ההחלטה ניתנה תוך חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או באופן בלתי סביר באופן קיצוני.

מי יכול להיכלל בסבב חופשות

על פי פקודות שב"ס, אסיר ייכלל בסבב החופשות רק לאחר שמלאו לו לפחות שישה חודשים ממועד כניסתו למאסר בפועל, כאשר ההתייחסות היא לתקופה רצופה של מאסר. תנאי זה אינו חל על אסירים שטרם סיימו תקופת מעצר, או על אלו שנדונו למאסר בפועל למשך תקופה קצרה משנה אחת. במקרים אלה, קיימים קריטריונים ייחודיים ובחינה פרטנית של הנסיבות.

בנוסף, אסירים הנמנים עם האוכלוסיות הבאות אינם יכולים להיכלל בסבב החופשות ואינם זכאים בשום אופן לצאת לחופשה, אלא אם כן תתקבל באופן חריג החלטה אחרת מנציב שירות בתי הסוהר ובהמלצת ועדת אבחון עליונה: אסירים אשר מוגדרים "אסירים ביטחוניים" או "אסירים פליליים מסוכנים",אסירים אשר הוטל עליהם עונש מאסר עולם, אסירים הכלואים בשל עבירות מין חמורות, אסירים שנמלטו בעבר ממשמורת חוקית, אסירים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית סגורה, וכאלה הנמצאים בהליכי הערכה פסיכיאטרית. ישנה חשיבות עליונה להבנה כי רשימה זו אינה סגורה, ושב"ס שומר לעצמו את הזכות למנוע חופשה מכל אסיר אשר נשקפת ממנו סכנה לציבור, למרות שאינו נכלל באחד הסיווגים לעיל.

סיווג וקטגוריות

מכיוון שחופשה היא "טובת הנאה" הניתנת לאסיר בכפוף לתנאים, שב"ס מחלק את האסירים לקטגוריות שונות בהתאם לרמת הסיכון הנשקפת מהם, ובהתאם לכך נקבעים סוגי החופשות והתנאים שבהם הן ניתנות. הסיווג הראשוני מתבצע על בסיס העבירה שבגינה נכלא האסיר ותקופת המאסר שנגזרה עליו. ככל שהעבירה חמורה יותר והעונש ארוך יותר, כך יסווג האסיר לרמת סיכון גבוהה יותר.

קטגוריות החופשה מחולקות בעיקר ל"חופשה רגילה" ו"חופשה מיוחדת". חופשה רגילה ניתנת על בסיס קריטריונים אובייקטיביים יחסית ובהתאם לצבירת ותק ותפקוד תקין. חופשה מיוחדת, לעומת זאת, ניתנת במקרים חריגים ויוצאי דופן, כגון אבל משפחתי קרוב, נישואין של ילד או נכד, או נסיבות הומניטריות מיוחדות, ודורשת אישור מיוחד מהגורמים המוסמכים בשב"ס. הקטגוריות הללו משליכות ישירות על משך החופשה, תדירותה, והתנאים הנלווים לה, לרבות קביעת ערבויות ומגבלות.

תקופת מאסר מינימלית ותפקוד

על פי פקודת שב"ס 04.30.00, תנאי בסיסי לזכאותו של אסיר להיכלל בסבב חופשות הוא ריצוי של תקופת מאסר בפועל מינימלית בת שישה חודשים. תקופה זו משקפת, בהשקפת שב"ס, שלב בו האסיר הסתגל באופן מסוים לחיי הכלא והחל בתהליך אבחון וטיפול. יוצאים מכלל זה הם אסירים שנדונו למאסר בפועל קצר משנה, לגביהם נקבעו הוראות ספציפיות שלא יפורטו כאן.

מעבר לתקופת המאסר המינימלית, קריטריון מהותי נוסף הוא תפקודו והתנהגותו של האסיר בכלא. על האסיר להוכיח התנהגות נאותה, ציות לנהלים, אי-מעורבות באירועי אלימות או משמעת, והשתתפות בפעילויות חינוך, שיקום או עבודה כפי שנקבעו לו. אסיר אשר נגדו תלויות ועומדות עבירות משמעת, או שהוכתרו בהמלצה שלילית מצד גורמי טיפול, עלול להיפסל מלהיכלל בסבב החופשות, גם אם עמד בדרישת תקופת המאסר המינימלית. שיקול הדעת בעניין זה הוא של ועדת החופשות או הגורם המאשר.

הליך הגשת הבקשה וחוות הדעת

הליך הגשת בקשה לחופשה מתחיל בדרך כלל בפניית האסיר לגורמים הרלוונטיים בבית הסוהר, קרי קצין חינוך או עובד סוציאלי. האסיר נדרש למלא טפסים ייעודיים ולנמק את בקשתו, תוך התייחסות לנסיבות האישיות והמשפחתיות התומכות במתן החופשה. לאחר מכן, עוברת הבקשה תהליך של איסוף מידע ובדיקה פנימית בתוך שב"ס. חלק מהתהליך כולל איסוף חוות דעת מגורמים מקצועיים שונים בבית הסוהר.

גורמים אלו כוללים, בין היתר, את מפקד האגף (לגבי התנהגותו של האסיר באגף), קצין המודיעין (לגבי מידע רלוונטי שעלול לסכן את החופשה או את הציבור), עובד סוציאלי (לגבי המצב המשפחתי והחברתי של האסיר והתאמתו לצאת לחופשה), ופסיכיאטר או פסיכולוג (במידה והאסיר מטופל או בעל עבר בתחום זה). חוות הדעת הללו קריטיות להשלמת התמונה הכוללת אודות האסיר ורמת הסיכון הנשקפת ממנו, ומהוות בסיס לקבלת ההחלטה הסופית על ידי ועדת החופשות או מפקד בית הסוהר. לעיתים תובא עמדתו של נפגע העבירה לפני הוועדה לשקילת מתן חופשה מהכלא.

חופשה ראשונה וחופשות המשך

החופשה הראשונה של אסיר מהווה נקודת ציון משמעותית בתהליך שיקומו, והיא לרוב כפופה לתנאים מחמירים יותר בהשוואה לחופשות הבאות. לאסיר יתאפשר לצאת לחופשה ראשונה רק לאחר שעבר תהליך אבחון והערכה מקיף, הוכיח התנהגות טובה וצייתנות לכללי הכלא, ועמד בדרישת תקופת המאסר המינימלית. במקרים רבים, החופשה הראשונה תהיה קצרה יותר (לדוגמא 24 שעות) ותלווה במגבלות נוספות, כגון דרישת שהות בכתובת קבועה, ליווי על ידי בן משפחה, או איסור יציאה מאזור גיאוגרפי מוגדר. מטרתה של חופשה זו היא לאפשר לאסיר "נחיתה רכה" אל סביבתו הטבעית, ולשב"ס - לבחון את תפקודו מחוץ לכותלי הכלא.

חופשות המשך, או "חופשות סדירות", מוענקות לאסיר שהוכיח כי עמד בהצלחה בתנאי החופשה הראשונה וכי הוא ממשיך לתפקד באופן חיובי גם בכלא. תדירותן ומשכן של חופשות אלו עשויים לעלות בהדרגה, בכפוף להמשך התנהגות חיובית, התקדמות בתהליכי טיפול ושיקום, וירידה ברמת הסיכון הנשקפת מהאסיר. שב"ס נוהג לבצע הערכה מחודשת של מצב האסיר לקראת כל חופשה, גם אם מדובר בחופשות סדירות, ולשקול אם חלו שינויים בנסיבות או ברמת הסיכון אשר עשויים להצדיק שינוי בתנאי החופשה או מניעתה. אסיר שאינו עומד בתנאים יחוייב לרצות את מאסרו עד תומו, ועל כן אל לאסיר להקל ראש בתנאים של החופשות.

תנאים, ערבויות ומגבלות

הסכמת שב"ס ליציאת אסיר לחופשה מלווה תמיד בקביעת מכלול תנאים, ערבויות ומגבלות, שמטרתן למנוע בריחה, שיבוש הליכי משפט, ביצוע עבירות נוספות, או סיכון הציבור. התנאים משתנים בהתאם לרמת הסיכון של האסיר, אופי העבירה, ונסיבות אישיות. תנאים נפוצים כוללים: חובת התייצבות בתחנת משטרה, איסור יציאה מהארץ, איסור יצירת קשר עם נפגעי עבירה או עדי תביעה, איסור שתיית אלכוהול או שימוש בסמים, וחובת שהות בכתובת ספציפית ומוסכמת מראש. במקרים מסוימים, ניתן לחייב את האסיר להיות מלווה באדם אחראי או אף לענוד אזיק אלקטרוני.

בנוסף, שב"ס רשאי לדרוש ערבויות כספיות או אישיות כתנאי לשחרור לחופשה. ערבות עצמית היא התחייבות כספית מטעם האסיר כי יחזור מן החופשה במועד. במקרים אחרים תידרש ערבות צד ג', שבה אדם אחר (בדרך כלל בן משפחה) מתחייב באופן כספי לחזרתו של האסיר. הפרת כל אחד מהתנאים או הערבויות עלולה להוביל לשלילת יתרת החופשה, הגשת כתב אישום בגין עבירת בריחה ממשמורת חוקית, ואף להחמרה בתנאי המאסר. חשוב להבין כי תנאים אלו אינם ניתנים למשא ומתן בקלות, וסטייה מהם עלולה לגרור השלכות כבדות באופן חד צדדי. על האסיר ובני משפחתו להבין כי ההפרה מגלמת סיכון וגוררת ענישה.

אוכלוסיות מיוחדות

פקודות שב"ס מכירות בקיומן של אוכלוסיות אסירים מיוחדות, אשר זכויותיהן לחופשה או התנאים למתן חופשה שונות מהכלל. בין היתר, נכללים בקטגוריה זו אסירים המוגדרים כ"ביטחוניים" או "אסירים פליליים מסוכנים", אשר ככלל אינם זכאים לחופשות פרט למקרים חריגים במיוחד ובאישור נציב שב"ס, תוך התייעצות עם גורמי ביטחון. הגישה כלפיהם מחמירה במיוחד בשל רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהם והחשש לביטחון המדינה או לשלום הציבור.

אוכלוסיות נוספות כוללות אסירים הכלואים בגין עבירות מין, אסירים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית, אסירים במעמד של "אסירים עורקים" שטרם סיימו תקופת מעצרם, ואסירים החולים במחלות המסכנות את הציבור. במקרים אלו, ההחלטה על מתן חופשה נתונה לבחינה קפדנית ביותר, ולעיתים קרובות דורשת חוות דעת מיוחדות מגורמים רפואיים, ביטחוניים או טיפוליים, כאשר השיקול המכריע הוא מניעת סכנה לציבור הרחב והבטחת האינטרס הציבורי. לרוב, יהיו תנאים מחמירים במיוחד.

מה עושים במקרה של סירוב

במקרה שבקשת אסיר לחופשה סורבת, על שב"ס לספק נימוק מפורט בכתב לסירוב, תוך התייחסות לשיקולים שהנחו את ההחלטה. אסיר הסבור כי הסירוב אינו מוצדק או ניתן בניגוד לדין, רשאי להגיש ערר על ההחלטה בפני הגורם המוסמך בשב"ס, כפי שמפורט בפקודות. שלב זה חשוב כיוון שהוא מאפשר לבחון מחדש את הטענות והעובדות.

אם גם הערר נדחה, האסיר רשאי להגיש "עתירת אסיר" לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עתירת אסיר היא הליך משפטי מהיר שתכליתו לבחון את חוקיות וסבירות החלטות שב"ס הנוגעות לזכויות אסירים. במסגרת העתירה, על האסיר באמצעות בא כוחו להוכיח כי החלטת הסירוב נבעה מגורמים בלתי רלוונטיים, משיקולים זרים, מחוסר סבירות קיצוני, או ניתנה בחריגה מסמכות. בית המשפט ישקול את טענותיו של האסיר אל מול עמדת שב"ס, ורשאי לבטל את החלטת הסירוב ולהורות לשב"ס לשקול את הבקשה מחדש או לאשרה, במקרים חריגים בלבד.