הכנסת ציוד לאסיר: מה מותר להחזיק ומה עושים במקרה של סירוב?

הכנסת ציוד לאסיר: מה מותר להחזיק ומה עושים במקרה של סירוב?

הזכות להחזיק בציוד אישי היא זכות יסוד של האסיר, הנגזרת מכבוד האדם והעקרונות המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות זו אינה מוחלטת ונתונה למגבלות כפי שנקבעו בחוק ובפקודות נציבות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), שמטרתן שמירה על ביטחון הציבור, הסדר הטוב בבית הסוהר ובריאות האסירים. הבנת ההוראות הרלוונטיות הינה קריטית לצורך מימוש זכות זו ומניעת מחלוקות.

פקודות שב"ס, ובפרט פקודת נצ"ב 04.40.00 "נוהל אספקה לאסירים" ו-04.40.00א "החזקת ציוד אישי על ידי אסירים ועצורים", מפרטות את סוגי הציוד המותרים להחזקה, את אופן הכנסתם לבית הסוהר ואת המגבלות החלות עליהם. יצוין כי קיימים הבדלים מסוימים בין זכויות אסירים לבין זכויות עצורים, אך לעניין ציוד אישי, הוראות רבות חלות באופן דומה, למעט הבדלים המתייחסים לאופי המעצר.

מהו ציוד מותר להחזקה

הגדרת "ציוד מותר" נועדה לאפשר לאסירים לקיים שגרת חיים מינימלית בכבוד, תוך שמירה על ביטחון מתקני הכליאה. שב"ס מכיר בצורך לקיים אורח חיים סביר גם מאחורי סורג ובריח, ולכן מאפשר הכנסת מגוון פריטים העונים על צרכים בסיסיים, היגיינה אישית, לבוש, קריאה, וכדומה. ההיתר להחזיק ציוד כרוך בהקפדה על הנהלים הקבועים, לרבות בדיקה ביטחונית קפדנית של כל פריט.

סוגי הציוד המותרים משתנים מעת לעת ובהתאם לסוג האגף והסיווג הביטחוני של האסיר, אך העקרונות נשארים זהים. ההוראות נועדו למנוע הברחת חומרים אסורים, כלי נשק, סמים וכדומה, העלולים לסכן את שלום הסוהרים, האסירים והציבור הרחב. על כן, כל פריט נבדק בקפדנות לפני הכנסתו לתא האסיר.

ציוד אישי וציוד כללי

יש להבחין בין ציוד אישי פרטי, כגון ביגוד ומוצרי היגיינה, לבין ציוד כללי המסופק על ידי שב"ס או הנרכש בקנטינה. הציוד האישי מוגבל בדרך כלל מבחינת כמות וסוג, כאשר שב"ס קובע את הקטגוריות המותרות ואת המכסות. מטרת ההגבלה היא למנוע עומס בתאים, שמירה על סדר וארגון, ולמנוע מצב של אגירת פריטים העלולים להפריע לשגרת הכלא.

דוגמאות לציוד אישי מותר:

• ביגוד (כמות מוגבלת, בצבעים מסוימים).
• מוצרי היגיינה אישית (מברשת שיניים, משחת שיניים, סבון, שמפו).
• משקפי ראייה, מכשירי שמיעה (באישור רפואי).
• ספרי קריאה, כתבי עת (בהתאם למגבלות תוכן ובדיקה).
• תמונות משפחתיות (ללא מסגרת זכוכית).

ציוד כללי, לעומת זאת, כולל פריטים כמו מיטות, מזרנים, שמיכות וכלי אוכל בסיסיים, המסופקים לרוב על ידי שב"ס ואינם נחשבים כרכוש פרטי שהאסיר מביא עמו. יחד עם זאת, שב"ס מאפשר רכישה של פריטים מסוימים מהקנטינה, הנחשבים כהרחבה לציוד הבסיסי.

פריטים מהקנטינה

הקנטינה בבית הסוהר מאפשרת לאסירים לרכוש מגוון פריטים בכסף שנצבר בחשבונם האישי, עבודה בכלא, או העברות כספים מבחוץ. רכישה זו מהווה חלק בלתי נפרד מרווחת האסיר ומאפשרת לו לרכוש מוצרים שאינם מסופקים על ידי שב"ס או שברצונו להחזיקם בכמות גדולה יותר. בין הפריטים שניתן לרכוש בקנטינה נכללים מוצרי מזון יבשים (חטיפים, משקאות), מוצרי היגיינה, כלי כתיבה, סוללות ועוד.

ההיתר לרכוש מהקנטינה מוגבל בהתאם למכסה שבועית או חודשית ולמגוון הפריטים הזמינים, כפי שנקבעו על ידי הנהלת בית הסוהר. מגבלות אלו נועדו למנוע אגירת יתר, להבטיח אספקה למרבית האסירים ולשמור על הסדר. יצוין, כי תשלומים על רכישות אלו מנוכים מחשבון האסיר, והוא רשאי לבדוק את פירוט החיובים. במקרים מסוימים, של חוסר משמעת או בעיות התנהגות, זכות הרכישה בקנטינה עלולה להיפגע או להישלל באופן זמני, כחלק מטובת הנאה.

מסמכים משפטיים

הזכות להחזיק מסמכים משפטיים חיונית לצורך מימוש זכות הגישה לערכאות, מתן ייעוץ משפטי יעיל והכנת הגנה לאסיר. פקודות שב"ס מכירות בזכות זו ומאפשרות לאסיר להחזיק תיק מסמכים משפטיים הנוגע לעניינו, לרבות כתבי אישום, פרוטוקולים, פסקי דין, עתירות, והתכתבויות עם עורכי דין או גורמים משפטיים אחרים. מסמכים אלו נחשבים לרוב כבעלי אופי חסוי ורגיש, ועל כן הם מחייבים טיפול מיוחד.

החזקת מסמכים אלו כפופה לבדיקה ביטחונית על מנת לוודא שאינם מכילים חומרי הברחה או מידע המהווה סיכון ביטחוני. אולם, בדיקה זו צריכה להתבצע תוך שמירה על חיסיון עורך דין-לקוח, ולרוב בנוכחות האסיר או בא כוחו. במקרה של עתירת אסיר או בקשה לעיון חוזר, קיימת חשיבות עליונה ליכולת האסיר לעיין במסמכיו ולתת הנחיות לעורך דינו. מגבלות על כמות המסמכים תיתכן, אך אינן אמורות לפגוע ביכולתו להגן על עצמו משפטית.

מגבלות כמות ואחסון

פקודות שב"ס קובעות מגבלות ברורות על כמות הציוד שמותר לאסיר להחזיק בתאו. מגבלות אלו, המפורטות בפקודות נצ"ב 04.40.00 ו-04.40.00א, נועדו למנוע הצטברות יתר של חפצים, לשמור על הסדר והניקיון בתאים, ולהקל על ביצוע חיפושים. כל אסיר מקבל תא אחסון אישי (כגון לוקר) בו עליו לאחסן את כל רכושו האישי. חריגה ממגבלות הכמות עלולה לגרור החרמת ציוד או דרישה לשלוח אותו מחוץ לבית הסוהר.

דוגמאות למגבלות כמות (הספציפיות משתנות בין מתקנים ומצבים):

• מספר זוגות ביגוד.
• מספר ספרי קריאה.
• כמות מוגבלת של מוצרי היגיינה.

האחריות על אחסון הציוד באופן מסודר ובהתאם להנחיות מוטלת על האסיר. במקרים של הפרה חוזרת ונשנית של כללי האחסון, הנהלת בית הסוהר רשאית לנקוט בצעדים משמעתיים. יש לציין כי שב"ס אינו אחראי על אובדן או גניבת ציוד אישי שאינו מאוחסן באופן המאושר ובהתאם להוראות. לכן, חשוב מאוד להקפיד על נהלי האחסון.

ציוד אסור והודעה על הוצאתו

כל ציוד שאינו נכלל ברשימת הציוד המותר, או שחורג מהמכסה המותרת, נחשב כציוד אסור. רשימת הפריטים האסורים מפורטת בפקודות שב"ס וכוללת, בין היתר, סמים, כלי נשק, סכינים, טלפונים ניידים, אמצעי תקשורת אלקטרוניים, כסף מזומן (למעט חריגים), אלכוהול, תרופות שאינן מאושרות על ידי רופא הכלא, וכל חומר העלול לסכן את ביטחון הבית הסוהר או בריאות האסירים. החזקת ציוד אסור מהווה עבירת משמעת חמורה ועלולה לגרור סנקציות משמעתיות ופליליות.

במקרה של מציאת ציוד אסור או ציוד עודף, מנהל בית הסוהר ימסור לאסיר הודעה על הצורך להוציאו מבית הסוהר בתוך פרק זמן קצוב (בדרך כלל 30 ימים). האסיר רשאי לבחור לשלוח את הציוד לבני משפחתו, לאדם מורשה אחר או לתרום אותו. עלות המשלוח חלה על האסיר. אם הציוד לא יועבר מבית הסוהר במועד הקבוע, שב"ס רשאי להשמיד אותו או לתרום אותו, לאחר תיעוד נאות. במקרים מסוימים, כגון ציוד שיש בו חשש לפלילים, הוא יועבר לחקירת משטרה.

שלילת טובת הנאה

החזקת ציוד מסוים, כגון רדיו, טלוויזיה, מאוורר וגישה למכונת כביסה בבית הסוהר, מוגדרת בחוק ובפקודות שב"ס כ"טובת הנאה". כלומר, אלו אינן זכויות יסוד מוחלטות, אלא הטבות הניתנות לאסירים המקיימים התנהגות טובה ושאינם מעורבים באירועים שליליים או בעבירות משמעת. סוגי וקיום טובות ההנאה משתנים בין האגפים ובתי הסוהר השונים, וכן בהתאם לסיווג האסיר.

שלילת טובת הנאה יכולה להוות אמצעי משמעתי במקרים של הפרת כללי המשמעת, אי ציות להוראות או עבירות אחרות. החלטה על שלילת טובת הנאה מתקבלת לרוב על ידי ועדת משמעת וניתן לערער עליה. היקף השלילה ותקופתה צריכים להיות מידתיים לעבירה שבוצעה. אסיר שנשללה ממנו טובת הנאה רשאי, לאחר תקופה מסוימת ובהתאם להתנהגותו, לבקש את החזרתה. יש לציין, כי מניעת גישה למסמכים משפטיים או ציוד רפואי חיוני אינה יכולה להיחשב כ"שלילת טובת הנאה", שכן אלו זכויות יסוד.

מה עושים במקרה של סירוב או החרמה

במקרה שבו שב"ס מסרב להכניס ציוד שהאסיר סבור כי הוא מותר, או מחליט להחרים ציוד קיים, עומדים בפני האסיר מספר ערוצי פעולה משפטיים. ראשית, יש לפנות בכתב למנהל בית הסוהר ולבקש הסבר מנומק לסירוב או להחרמה. במקרים רבים, בירור ראשוני זה עשוי להבהיר את המצב ולפתור את הבעיה ללא צורך בהתערבות משפטית נוספת.

אם התשובה אינה מספקת או שהבעיה לא נפתרה, האסיר רשאי להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עתירה זו צריכה לכלול פירוט של הנסיבות, הבסיס החוקי לבקשה (פקודות שב"ס, חוק יסוד), ולהציג את הנימוקים מדוע הפעולה של שב"ס אינה חוקית או אינה סבירה. בית המשפט יבחן את טענות הצדדים וייתן החלטה. במקרים דחופים, ניתן להגיש בקשה למתן צו ביניים. ליווי משפטי של עורך דין המתמחה בתחום הוא קריטי בנסיבות אלו, שכן הוא ידע להציג את הטיעונים המשפטיים באופן הממוקד והיעיל ביותר.