טיפולי פוריות לאסירים: תנאי זכאות, הוצאת זרע והליך הבקשה

מי רשאי להגיש בקשה

בקשה לביצוע טיפולי פוריות לאסיר נבחנת על פי פקודות נציבות שירות בתי הסוהר (שב"ס) והפסיקה שהצטברה בסוגיה. הזכאים להגיש בקשה זו הם אסירים, כלואים ועצורים, אשר מעוניינים להביא ילדים לעולם או להרחיב את משפחתם במהלך תקופת מאסרם, וזאת באמצעות הליכים רפואיים כמו הפריה חוץ-גופית (IVF) או הזרעה מלאכותית. הזכות להורות הוכרה כזכות יסוד וכחלק מהזכות לפרטיות ולכבוד האדם, גם בקרב אסירים, וזאת בכפוף לאיזונים הנדרשים עם שיקולי הביטחון, המשמעת והסדר הטוב בכלא. ההכרה בזכות זו אינה אבסולוטית ונתונה לבחינה קפדנית של מכלול הנסיבות, כולל מצבו הרפואי של האסיר, מצבו המשפחתי, משך המאסר הצפוי, והיעדר חלופה סבירה למימוש הזכות. הפסיקה קבעה כי החלטת שב"ס בנושא ניתנת לביקורת שיפוטית במסגרת עתירת אסיר המוגשת לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

נשואים וידועים בציבור

פקודות שב"ס מכירות בזכותם של אסירים נשואים לבקש טיפולי פוריות, והן אף מרחיבות את ההכרה למקרה של אסירים המוכרים כידועים בציבור. המבחן להכרה במעמד של ידועים בציבור הוא על פי המבחן המקובל בדיני המשפחה בישראל, כלומר, קיום חיי משפחה ומשק בית משותף עובר למאסר, גם אם אין ביניהם קשר נישואין פורמלי. על האסיר ובן או בת זוגו להוכיח בפני שב"ס את מעמדם כידועים בציבור באמצעות הצגת מסמכים וראיות הרלוונטיים, כגון תצהירים, חוזי שכירות משותפים, חשבונות בנק משותפים, תכתובות, עדויות קרובי משפחה ועוד. הזכות לטיפולי פוריות עבור ידועים בציבור נגזרת מהרצון שלא להפלות בין זוגות על בסיס סטטוס פורמלי בלבד, כאשר מהות הקשר היא המרכזית. עם זאת, הדרישה להוכחת הקשר טרום המאסר נועדה למנוע ניצול לרעה של ההליך או יצירת קשרים פיקטיביים לצורך קבלת זכויות.

תנאי הסף לבחינת הבקשה

על מנת שבקשה לטיפולי פוריות תיבחן לגופה, על האסיר לעמוד במספר תנאי סף מהותיים, אשר נקבעו בפקודות שב"ס וחוזקו בפסיקת בתי המשפט. תנאים אלו נועדו לוודא רצינות כוונות, קיום צורך רפואי מוכח ומינימום של יציבות משפחתית. תנאי יסוד הוא קיומו של צורך רפואי אמיתי בטיפולי פוריות, אשר צריך להיות מגובה בחוות דעת רפואיות מתאימות. בנוסף, נדרשת הוכחה כי האסיר ובן או בת זוגו מצויים בקשר זוגי יציב, בין אם בנישואין ובין אם כידועים בציבור, כאמור לעיל. היעדר ילדים מבן או בת הזוג המבקשים להביא ילד לעולם, או במקרים מסוימים, צורך בהולדה נוספת מטעמים מיוחדים, אף הוא מהווה שיקול מרכזי. כמו כן, בתי המשפט הדגישו את חשיבות קיום תהליך אישיותי משמעותי ושגרה יציבה באגף רגיל בכלא, המעידה על יכולת האסיר לתפקד במסגרת נורמטיבית, להבדיל מאסירים המצויים בהפרדה או באגפים מיוחדים בשל התנהגות שלילית.

מצבים רפואיים והמשך טיפול שהחל

היבט קריטי בבחינת הבקשה הוא המצב הרפואי של הזוג, ובמיוחד של בת הזוג. נדרשת הצגת תיעוד רפואי מקיף המעיד על בעיות פוריות המצריכות טיפול רפואי, וכי טיפול זה אכן נחוץ וסביר בנסיבות העניין. הדרישה היא שהטיפול יהיה בגדר טיפול רפואי מקובל, וכי לא תהיה בו סכנה רפואית מיותרת לבריאות האישה. כמו כן, שב"ס והפסיקה נוטים לתת משקל מיוחד למקרים בהם טיפולי פוריות כבר החלו טרם למאסר, ונסיבות רפואיות כגון גיל מתקדם של בת הזוג או סכנה לאובדן כושר הפוריות מצדיקים את המשך או השלמת הטיפול גם במהלך המאסר. במקרים אלו, ישנו יתרון ברור לבקשה, מכיוון שהיא אינה יוצרת "יש מאין" אלא מבקשת לאפשר השלמה של תהליך שהופסק בעקבות המאסר, וזאת מתוך רגישות לזמן הרפואי שאינו פועל לטובת בני הזוג.

אישורי רופא וקופת חולים

חלק בלתי נפרד מהליך הגשת הבקשה לטיפולי פוריות הוא הצגת אישורים רפואיים מפורטים. האסיר ובן או בת זוגו נדרשים לספק אישורי רופאים מומחים בתחום הפוריות (גניקולוג, אנדרולוג, רופא פוריות) המעידים על הצורך הרפואי בטיפול, על סוג הטיפול המומלץ ועל סיכויי ההצלחה. אישורים אלו חייבים לפרט את מצבם הרפואי של שני בני הזוג, לכלול היסטוריה רפואית רלוונטית ולנמק באופן ברור מדוע טיפולי פוריות הם הפתרון המתאים. בנוסף, יש לצרף אישורים רשמיים מקופת חולים המבטחת את בן או בת הזוג על כך שהם זכאים לכיסוי טיפולי הפוריות במסגרת סל הבריאות או ביטוח משלים, ושהקופה תממן את הטיפול או חלקו. אישורים אלה מהווים עדות מהותית לכך שהבקשה אינה רק בגדר משאלה אלא מבוססת על צורך רפואי אמיתי וכוללת התחייבות לטיפול על ידי גורם רפואי מוכר.

מימון הטיפול

סוגיית מימון טיפולי הפוריות היא קריטית, שכן שב"ס אינו מממן טיפולים אלו. האחריות הבלעדית למימון הטיפולים מוטלת על האסיר ובן או בת זוגו. עליהם להציג אסמכתאות ברורות המעידות על יכולתם לממן את מלוא עלויות הטיפול, כולל בדיקות מקדימות, תרופות, הליכים רפואיים, וכל הוצאה נלווית אחרת. כאמור, אישור קופת חולים בדבר כיסוי חלקי או מלא של הטיפולים הוא גורם חשוב, אך אם קופת החולים אינה מממנת את כלל הטיפולים, יש להציג הוכחות אחרות ליכולת המימון, כגון הצהרה על מקורות הכנסה, חסכונות או התחייבות של בני משפחה קרובים. היעדר יכולת לממן את הטיפול בעצמם עלול להוות עילה לדחיית הבקשה, שכן שב"ס לא יאפשר הוצאת אסיר לטיפול שאין לו את המימון הנדרש.

הגשת הבקשה וחוות הדעת

הבקשה לטיפולי פוריות מוגשת על ידי האסיר להנהלת הכלא בו הוא שוהה, באמצעות עובד סוציאלי מכלאי. הבקשה צריכה להיות מפורטת ומנומקת, לכלול את כל האישורים הרלוונטיים: תעודת נישואין או הוכחת ידועים בציבור, אישורי רופאים, אישור קופת חולים, התחייבות למימון וכדומה. לאחר הגשת הבקשה, מתקבלת חוות דעת של גורמים שונים בשב"ס, ביניהם עובד סוציאלי, רופא וקצין המודיעין של בית הסוהר. חוות דעת אלו בודקות את מהימנות האסיר, את מצבו הרפואי והנפשי, את הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בהוצאתו מהכלא (גם לניידת שינוע מיוחדת) או בהכנסת ציוד למתקן, ואת ההיתכנות הלוגיסטית לביצוע הפעולה. בסופו של דבר, ההחלטה הסופית מתקבלת על ידי נציב שב"ס או גורם שהוסמך מטעמו, תוך איזון בין זכות האסיר להורות לבין שיקולי ביטחון וסדר ציבורי.

חופשה, יציאה בליווי או דגימת זרע

מימוש טיפולי פוריות עבור אסירים עשוי להתבצע במספר אופנים, בהתאם לנסיבות הספציפיות, סוג הטיפול והסיכון הביטחוני הנשקף מהאסיר. האפשרות העדיפה מצד שב"ס היא באמצעות לקיחת דגימת זרע במתקן הכליאה והוצאתה לבנק הזרע. תהליך זה דורש אישור מיוחד, ופעמים רבות האסיר מתנגד לכך בשל הקושי הנפשי הכרוך בלקיחת דגימה בתנאי כלא, או בשל הצורך בנוכחות בת הזוג. אפשרויות אחרות כוללות יציאה מיוחדת ובליווי אבטחה כבדה למרפאה או לבית חולים, לצורך לקיחת דגימה או טיפול אחר הנדרש עבור האסיר. במקרים נדירים וחריגים ביותר, ולאחר בחינה קפדנית של מכלול הנתונים, עשויה להינתן חופשה מיוחדת לצורך מימוש הזכות, וזאת בעיקר לאסירים בעלי רמת סיכון ביטחוני נמוכה ואשר סיימו חלק משמעותי ממאסרם בהתנהגות טובה. ההחלטה על אופן המימוש תלויה במידה רבה בשיקול דעת שב"ס ובאיזון בין זכויות האסיר לבין סיכוני ביטחון ובטיחות.

סירוב מטעמים הומניטריים מיוחדים

גם כאשר האסיר עומד בכל תנאי הסף שפורטו לעיל, קיימים מקרים שבהם שב"ס עשוי לסרב לבקשה מטעמים הומניטריים מיוחדים. מדובר במקרים חריגים שבהם ההיבט ההומניטרי גובר על הזכות להורות באו לידי ביטוי במקרים כגון כאשר קיים חשש כבד לרווחת הילד שיוולד, למשל עקב היבטים פליליים חמורים במיוחד ברקע האסיר (פדופיליה, התעללות בילדים), או כאשר קיימת שאלת אחריות הורית לאסיר שכבר אינו רשאי להיפגש עם ילדיו. שיקולים אלו נוגעים בעיקר לטובת הילד העתידי, ולהבטחת סביבה נורמטיבית ובטוחה ככל האפשר עבורו. עם זאת, נטל ההוכחה על שב"ס לסרב לבקשה מנימוקים אלו הוא נטל כבד, והוא נתון לביקורת שיפוטית קפדנית במסגרת עתירת אסיר. בית המשפט יבחן האם השיקולים ההומניטריים אכן מצדיקים את פגיעה בזכות היסוד להורות, והאם הוכח כי טובת הילד תפגע באופן משמעותי ובלתי הפיך.