ניתן להגיש רק לאחר פרשת ההגנה ובכפוף לאישור בית המשפט. הגשתן מותנית בכך שהן באות לסתור טענות שעלו מראיות ההגנה ושהתביעה לא יכלה לצפותן מראש, או להוכיח עובדות שהנאשם חזר בו מהודייתו בהן לאחר סיום פרשת התביעה.

ההגנה יכולה להתנגד להגשה במספר דרכים: להראות שהתביעה יכלה לצפות את הטענות מראש, להוכיח שמדובר בראיות שהיו בידי התביעה כבר בשלב מוקדם יותר, לטעון שהראיות אינן רלוונטיות לסתירת טענות ההגנה, או להצביע על נזק דיוני משמעותי שייגרם לנאשם. חשוב להגיש התנגדות מנומקת ומפורטת בכתב.

במקרה כזה לא מדובר בראיות הזמה, שכן אלו מוגבלות לסתירת טענות שעלו מראיות ההגנה. במקרים חריגים, התביעה יכולה לבקש לתקן את כתב האישום או להגיש ראיות נוספות מטעמים אחרים, אך זהו הליך שונה הכפוף לכללים ומגבלות אחרים.

אין הגבלה פורמלית על היקף או סוג הראיות, אולם בית המשפט ישקול האם היקף הראיות המבוקש מידתי ביחס לטענות שאותן מבקשים לסתור. ככל שהיקף הראיות גדול יותר, כך יגבר החשש מפני פגיעה בזכויות הנאשם ועיכוב ההליכים, ובית המשפט עשוי להגביל את היקף הראיות או לדחות את הבקשה.

הגשת הראיות עשויה להאריך משמעותית את משך המשפט, שכן היא מצריכה לא רק את שמיעת הראיות , אלא גם מתן אפשרות להגנה להביא ראיות נגדיות. בית המשפט מביא בחשבון שיקול זה בהחלטתו האם להתיר הגשת ראיות הזמה, ועשוי לדרוש מהתביעה להראות כי התועלת בהבאת הראיות עולה על הנזק שבעיכוב ההליכים.

דחיית בקשה להגשת ראיות עלולה להשפיע משמעותית על יכולת התביעה להתמודד עם טענות ההגנה. במקרים מסוימים, התביעה תוכל לערער על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. עם זאת, סיכויי ההצלחה של ערעור כזה נמוכים, שכן ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של טעות מהותית.